אדוות, מים ופרחים
- Velvart
- Jan 16
- 2 min read
רציתי לספר לכם סיפור על התמונה הזו, שהיא רפרנס קטן לצייר גדול.
אולי שמעתם על קלוד מונה, אולי אפילו ראיתם את אחד מהציורים היותר מפורסמים שלו.
(אם אני צריכה לנחש, תזהו מהזיכרון את ציור הגשר שלו)
הסיפור שלו נגמר, כמו רוב הציירים ה-ציירים שלא ראו הרבה מהעושר שלהם כשהם בחיים. הסיפור של מונה אולי מפולפל גם בקצת אובססיה, מרוץ נגד הזמן ועיוורון (אולי זה נשמע דומה לעוד כמה וכמה ציירים מפורסמים, מי יודע)
במשפט: קלוד מונה היה צייר צרפתי וממייסדי זרם האימפרסיוניזם (ציור של המציאות יחד עם התחושה באותו רגע), שהקדיש את חייו ללכידת הרגע החולף, האור והצבע בטבע דרך סדרות ציורים שהפכו אותו לאחד הציירים המשפיעים ביותר בהיסטוריה.
זה היה יותר ממשפט אבל הורדתי ניקוד כדי שזה יראה קצר :)
וביותר ממשפט:
ב-1883, מונה עובר לכפר ז'יברני ונראה לי שאפשר לתת את הנקודה הזו רישמית כתחילת האובססיה. הוא לא רק שכר בית; הוא התחיל ב"מבצע הנדסי". מונה שינה את נתיב הנהר המקומי (האפט) כדי ליצור בריכה, מה שעיצבן מאוד את האיכרים המקומיים שחששו שהצמחים ה"אקזוטיים" שלו ירעילו את המים של הפרות שלהם. אפשר לקרוא לזה מסירות, אפשר לקרוא לזה שיגעון, איך שתבחרו.
הוא העסיק שישה גננים במשרה מלאה. אחד מהם הופקד על משימה אחת בלבד: בכל בוקר, לפני שמונה התחיל לצייר, הגנן היה צריך לצאת בסירה ולנקות כל גרגר אבק או לכלוך מעלי שושני המים, כדי שהצבע שלהם יהיה מושלם וההשתקפות תהיה חלקה.
לסדרת Les Nymphéas (שושני המים) הוא צייר מעל ל-250 ציורים. של תפיסת הרגע שלהן במזגי אוויר שונים, ימים ושעות שונות. שזה מטורף. זו כמות הזויה לכל הדעות.
מונה כמעט לא זכה לראות את יצירות המופת שלו כפי שאנחנו רואים אותן. עזבו את הכסף מהן, אני מתכוונת ללראות לראות אותן. בגיל 72, אובחן מונה עם קטרקט חריף בשתי עיניו. ועבור צייר אור, זו הייתה גזירת מוות. העולם שלו הפך לאט לאט למטושטש וצהוב. אם תסתכלו על סדרת ציורי שושני המים המאוחרים שלו, תראו שהם הרבה יותר אדומים, כתומים ורועשים – זה לא היה רק סגנון אמנותי, מונה פשוט לא ראה יותר את הצבע הכחול. הוא נאלץ לסמן את שפופרות הצבע שלו בתוויות כדי לדעת באיזה צבע הוא משתמש.
"הראייה שלי נהרסה לגמרי... אני מצייר מהזיכרון, ולא מהטבע." – קלוד מונה.
ואם תחזרו ותסתכלו על ציור הגשר תוכלו לשים לב שהוא מצייר מה שהוא רואה, ובציור המאוחר יותר שלו הוא מצייר את מה שהוא מרגיש דרך האור המטושטש.
אז עזבו שאובססיה ושיגעון כבר יש אז אני במקום טוב, כשאני מספרת שמגש ECHO הוא טקסטורת אדוות שקפאו בזמן לזה אני מתכוונת. תהליך היצירה שלו כלל תכנון ועיצוב אין ספור אדוות קטנות, גדולות, אמורפיות וגאומטריות. עד שמצאתי את זו שהיא הכל מהכל. פיסה של אמנות חומרית שמזמינה אתכם לעצור לרגע, ופשוט לנשום (ואז להושיט יד ולגעת, זה חובה. מניסיון.)
